דרייה אנרגיה בע"מ ואח' נ' ALSTOM SA ואח'

החלטה

לפניי בקשה של הנתבעות למתן צווים לגילוי מסמכים ספציפיים. על פי הנטען בבקשה, ביום 10.4.2013 העבירו אמנם התובעים לנתבעות תצהיר גילוי מסמכים וכן 12 קלסרים של מסמכים, אלא שלאחר מלאכה לא מבוטלת של עיון ועיבוד המסמכים שהועברו, התברר לנתבעות כי לא נמסרו להם מסמכים מסויימים, שפורטו בגוף הבקשה.

התובעים טענו בתשובה כי דין הבקשה להדחות, באשר המסמכים כולם נמסרו לנתבעות ואף מויינו וסודרו לפי נושאים ובאופן כרונולוגי, על מנת להקל על ההתמצאות בחומר שנמסר. כמו כן, דין הבקשה להדחות משום שהיא לא נתמכה בתצהיר.

בתגובה לתשובה טענו הנתבעות כי תצהיר גילוי המסמכים של התובעים לוקה באותם ליקויים עליהם התריעו התובעים בכל הנוגע לתצהיר הגילוי של הנתבעות ומכאן שהתובעים נוקטים מוסר כפול, ודורשים מהנתבעות דרישות שהם עצמם לא מקיימים. עוד נטען בהקשר זה כי תצהיר הגילוי של התובעים נערך באופן פסול ומתחמק בלא שניתן לזהות באילו מסמכים מדובר. הנתבעות הוסיפו וטענו כי רק במסגרת התשובה לבקשה טענו התובעים לראשונה שאין ברשותם מסמכים מסויימים, וכי שומה על התובעים לעשות כן בתצהיר ערוך כדין, ולא במסגרת התצהיר התומך בתשובה. עוד נטען כי התובעים מסתירים מסמכים נוספים למרות שהם מודים כי אלה קיימים. לבסוף טענו הנתבעות כי לא היה צורך לתמוך את בקשתן בתצהיר שכן היא מבוססת על טעמים משפטיים ועל הנספחים לבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

ראשית לכל, למרות שהבקשה מבוססת על טענות עובדתיות לרוב, היא לא נתמכה בתצהיר. כאשר בעל דין טוען כי מסמך כזה או אחר שנכלל בתצהיר גילוי המסמכים, לא צורף בפועל לחומר שנמסר לו, עסקינן בטענה עובדתית מובהקת, ולכן יש לתמוך אותה בתצהיר. פשיטא שלא ניתן לקבוע מתוך עיון בבקשה על נספחיה, ובלא תצהיר, שמסמך כזה או אחר שגולה בתצהיר, לא נמסר בפועל לנתבעות.

לגופו של ענין, במסגרת התגובה לתשובה הרחיבו הנתבעות את חזית המריבה, והלינו לראשונה על האופן הכוללני בו נוסח תצהיר הגילוי של התובעים, שאיננו מאפשר לזהות באופן ספציפי כל אחד מבין המסמכים, וזאת תוך הסתמכות על החלטה שנתתי ביום 28.5.2013 בענין זה לטובת התובעים. דא עקא, מדובר בטענה חדשה שזכרה לא בא בבקשה המקורית, ולכן אין מקום לדון בה כעת. ודוק: במסגרת הבקשה המקורית, הצביעו הנתבעות על רשימה סגורה של מסמכים שלא נמסרו לעיונן, ולכן השאלה היחידה שיש לדון בה במסגרת ההליך הנוכחי היא האם אכן התובעים הסתירו מסמכים שהיה עליהם לגלות ולמסור לעיון. אין מקום לדון כעת בפגמים חדשים כביכול בתצהיר הגילוי של התובעים, שדבר קיומם לא נטען במסגרת הבקשה המקורית.

בתשובת התובעים ניתן הסבר פרטני לגבי כל אחד ואחד מבין המסמכים שהעיון בהם מבוקש. התובעים הסבירו כי המסמכים כולם נמסרו בפועל לעיון הנתבעות, ומה שלא נמסר, לא קיים ברשותם. הסברים אלה נתמכו כולם בתצהיר כדין, ויש בכך משום סוף פסוק בשאלה האם המסמכים הוסתרו אם לאו. לא ירדתי לסוף דעתן של הנתבעות הטוענות כי לא די בתצהיר התומך בתשובת התובעים, וכי יש לערוך תצהיר גילוי מתוקן. מרגע שהטענה לפיה מסמך מסויים איננו קיים או איננו מצוי ברשותו של בעל דין, אומתה בתצהיר, ולו גם בתצהיר שהוגש במסגרת תשובה לבקשה, אין צורך בהגשת תצהיר פורמלי נפרד לענין זה.

גם אם ישנם מסמכים מסויימים שהטענה כי אינם ברשות התובעים הועלתה לראשונה במסגרת התשובה לבקשה, די בכך שהטענה הועלתה כעת ונתמכה בתצהיר, על מנת לשים סוף פסוק לשאלה האם המסמך קיים אם לאו. בית המשפט לא יורה לבעל דין למסור מסמך שכלל איננו קיים ברשותו, רק משום שהטענה כי המסמך איננו קיים הועלתה ואומתה בתצהיר לראשונה במסגרת התשובה לבקשה. המטרה היא לכפות הליכי עיון מקום שמסמך מסויים קיים, ולא להעניש בעל דין על שלא טען קודם לכן שהמסמך איננו קיים.

סוף דבר, הבקשה נדחית. הנתבעות ישלמו לתובעים הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ב' תמוז תשע"ג, 10 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: